"הבלוג של נועיה" מאת noaya

הרבה דברים כבר נאמרו בגנות החוק לסינון אתרים ברשת, שעבר בקריאה ראשונה בכנסת, כבר מהיום בו הובא לידיעת הציבור. גם במשפט הפומבי שנערך במועצה לישראל יפה ב-13 במאי נשמעו דברים דומים. חלל הכניסה לאולם רחש בדיבוריהם של מתנגדי החוק, ואף השופטת במשפט – השופטת בדימוס דליה דורנר – כבר נודעה בהתבטאויותיה בנוגע לתחום זה, כפי שציין הסנגור עו"ד אילן בומבך בפתיחת המשפט בבקשו לפסול אותה מתפקידה במשפט זה (בקשה שנענתה בחיוך מצד שלושת השופטים).

בניין המועצה לישראל יפה שוכן בשדרות רוקח בתל אביב. בחוץ - כרי דשא רחבים, רוכבי אופניים, ערוגות פרחים מסודרות שבכל אחת מהן שלט עם שמו של הפרח הצומח בה. אבל בפנים - הרוחות סוערות. הכיבוד הקל והשתייה החמה שהוגשו בפתיחת הערב כבר נשכחו, ועיניהם של כולם במשפט: מי ינצח? בעצם, אולי התהיה לגבי זהות המנצח לא הייתה כה נפוצה באולם בו נכחתי - בסופו של דבר כמעט כולם, למרבית השופטת, הגיעו עם דיעות חזקות נגד החוק - ובכל זאת הצליחה ההתרחשות לסחוף אליה את הנוכחים כמו יתושים לנורת פלואורצנט. כל מי שצפה בסדרת טלוויזיה משפטית אמריקנית בחייו יכול היה לראות אותה קמה לתחייה אל מול עיניו: עורכי הדין (עו"ד בומבך והתובע, עו"ד רון גזית), בחליפות כהות ובעניבות, ניהלו משפט מרתק להפליא, מתובל בלא מעט הומור. יש לציין שדעותיהם של הנוכחים בקהל היו חד-צדדיות נגד החוק ברובן, וזאת כנראה מפני שמרביתם היו אנשי אינטרנט כאלה ואחרים. בומבך ציין מספר פעמים במהלך המשפט שהוא מרגיש שהוא מייצג דיעת יחיד, והתבדח עם השופטת דורנר לגבי כך שאוטובוס ובו אנשי ש"ס בושש מלהגיע למשפט. ואכן, לא קלה הייתה עבודתו של הסנגור במשפט הזה, שהייתה לשכנע אולם מלא אנשים - וביניהם השופטים - שרובם המוחלט בא כבר מראש עם דיעה מוצקה (ושלילית) לגבי הצעת החוק. הוא ניסה לעשות זאת בהשתמשו בשתי העדות שהביא: העובדת הסוציאלית חנה סלוצקי ועורכת הדין דון יחיא. כפי ש"הזהיר" עו"ד גזית בפתיחת המשפט, מרבית טיעוני ההגנה התבססו על עקרון אחד, והוא הרצון למנוע מילדים את השימוש בחומר פורנוגרפי. כך סיפרה סלוצקי אודות משפחות שבהן נוהגים ההורים לצפות ביחד עם ילדיהם בפורנוגרפיה ושאר מקרי התעללות, ודון יחיא, מצידה, סיפרה על אופן התנהלות הדברים בביתה, בו מותקנת תוכנת חסימה על מחשבה של בתה בת ה-12. דון יחיא, המגדירה עצמה כליברלית, ציינה גם כי מעת לעת היא מבטלת את תוכנת החסימה ומאפשרת לבתה לגלוש באינטרנט מבלי חסימה, אולם טענה כי בניגוד אליה הורים רבים אינם מבינים לאיזה מין מידע יש גישה לילדיהם. פה כבר גלש הקהל לדיונים: האם האשמה אינה בהורים, שאינם קשובים למעשיהם של ילדיהם ומרשים להם לגלוש באינטרנט לתועבה כאוות נפשם?

· 1 ·